בעל מלאכה שגרם לנזק
שאלה:
התקנתי מזגן ללקוח, הוזמנתי ע"י שוכר הדירה וכן השוכר שילם לי, רציתי לשים את המזגן במקום x ובעל הדירה ביקש להזיז מטר שמאלה ועשיתי כרצונו, ובזמן עשיית חור בבטון עם כוס יהלום פגעתי בצינור ניקוז של 4 צול, לא יכולתי לדעת שהצינור עובר במקום זה, ( בסוף העברתי את המזגן למקום שהצעתי לכתחילה... ), הבאתי בעל מקצוע שפתח את הקיר ותיקן הכל וגבה 2500 ש', שאלתי- מי אמור לשאת בהוצאה ? אני, בעל הבית, או השוכר ?
תשובה:
שנינו במסכת בבא קמא (צח ע"ב): "נתן לאומנין לתקן וקלקלו - חייבין לשלם. נתן לחרש שידה תיבה ומגדל לתקן וקלקל - חייב לשלם. והבנאי שקיבל עליו לסתור את הכותל, ושיבר את האבנים או שהזיקן - חייב לשלם". וכך נפסק להלכה רמב"ם חובל ומזיק פ"ו הי"א שו"ע חו"מ סימן שו סעיף ב ושוב בסימן שפד סעיף ג). אין ספק כי האומן התכוון לתקן ולא לקלקל והבנאי התכוון לפרק את הקיר במלי לגרום לנזק, והנזק נגרם בשגגה. יתר על כן, יתכן כי אם היה מדובר באדם העוזר לחברו בהתנדבות היה ראוי לפטור אותו (כדין אדם שמעד וגרם לנזק שפטור (רמב"ם נזקי ממון פי"ג ה"ז ובשו"ע חושן משפט סימן תיב סעיף ד) למרות שהדבר נגרם מתוך חוסר תשומת לב מספקת (בבא קמא כז ע"ב) אולם מעובד הנשכר לביצוע פעולה נדרשת מידה גדולה יותר של אחריות. העובד בשכר מודגר כ"שומר שכר" שחייבה אותו התורה גם על נזקים שארעו שלא באשמתו כגון גניבה ואבידה, כל עוד היה ניתן למנוע אותם באופן כזה או אחר. רק על נזקים בלתי נמנעים פטור השומר שכר המוגדרים בהלכה בשם "אונס גדול".
ההבדל הזה שבין החבר העוזר בהתנדבות ובין העובד המקבל שכר על עבודתו מתבאר בגמרא (בבא מציעא פב ע"ב) כי גם אם נאמר שנתקל אינו פושע אלא אנוס את העובד שמקבל שכר על עבודתו אנו מחייבים גם באונס כדין שומר שכר, ולכן יש לחייבו גם במקרה של חוסר זהירות כ"נתקל" וכפי ששנינו (שם): "המעביר חבית לחבירו ממקום למקום ושברה... נושא שכר – ישלם". וכך אכן פוסק הרמב"ם (הלכות שכירות פ"ג ה"ב): "המעביר חבית ממקום למקום בשכר ונשברה דין תורה הוא שישלם שאין זה אונס גדול והרי השבירה כגניבה ואבידה שהוא חייב בהן".
התשובה לשאלתך טמונה בשאלה המקצועית האם איש מקצוע העומד לקדוח חור בקיר יכול לדעת, גם אם במאמץ מסויים, היכן עוברים הצינורות השונים בקירות. התשובה היא כי כל עוד הבניה של הדירה נעשתה לפי הכללים המקובלים לפיהם החשמל והמים עוברים בצינורות ישרים מנקודות הביקורת שלהם לנקודות האספקה (שקע/ברז), אזי הדבר אפשרי בהחלט. שאלתך מתייחסת לצינור גדול במיוחד בקוטר של 4 צול (כ 11 ס"מ קוטר). צינור זה נועד לניקוז שירותים ומיקומו ניתן להשערה בבדיקה סבירה של בעל מקצוע. בדיקה זו לא נעשתה ולפיכך הפועל שקדח בקיר ושבר את הצינור חייב לשלם על הנזק שנגרם.
אמנם בעל הבית אמר לו היכן למקם את המזגן אולם הוא לא אמר לו היכן בדיוק לקדוח ואת זה היה עליו לבדוק בעצמו. בכל מקרה השוכר שהסכים לשלם על המזגן פטור מכל וכל. (יש להעיר כי אלמלי הסכמתו היה זכאי השוכר לפחות להחזר הוצאות כדין היורד לנכסי חבירו שלא מדעתו שזכאי לקבל החזרת על הוצאותיו שגרמו להשבחת הנכס, כל עוד בעל הדירה מעוניין בהשארת המזגן על מכונו)
ההלכה מטילה אחריות כבדה על הפועל ומחייבת אותו על כל נזק שגרם. אולם למרות שכך מחייב הצדק, הרי שישומו בעייתי שכן הפועל לעיתים רבות דל אמצעים בעצמו, אך מתעסק הוא ברכוש אחרים השווה ממון רב, ועשוי להתחייב בסכומים הרבה מעבר ליכולתו הכלכלית. מצב זה יוצר בעיה ברמה האישית, שכן דין יש כאן אך רחמים אין כאן, והפועל העובד בעבור חופן מעות, ימצא את עצמו חייב סכומי עתק בעבור טעות קלה שעשה. לפיכך קבעו חכמים עקרון לפיו על הדיין להפעיל שיקול דעת מוסרי הכולל גם רחמים וחמלה, כאשר הוא ניגש לדון את הפועל על נזק שגרם, וכך מספרת הגמרא (בבא מציעא פג ע"א): "רבה בר בר חנן תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא. שקל לגלימייהו, אתו אמרו לרב. אמר ליה הב להו גלימייהו. אמר ליה: דינא הכי? אמר ליה אין 'למען תלך בדרך טובים'. יהיב להו גלימייהו. אמרו ליה: עניי אנן, וטרחינן כולה יומא, וכפינן, ולית לן מידי. אמר ליה: זיל הב אגרייהו. אמר ליה: דינא הכי? אמר ליה: אין, 'וארחות צדיקים תשמר' ". כלומר, לא זאת בלבד שרב חייב את רבה בר בר חנה להחזיר לפועליו את אשר לקח מהם בדין, אלא אף חייב אותו לפי דרישתם של פועליו לשלם להם את משכורתם.
נחלקו הראשונים בשאלה, האם הדיין רשאי לכפות את המעסיק לנהוג כך, למרות שמדובר בהליכה לפנים משורת הדין: לדעת הרא"ש (בבא מציעא פרק ב סימן ז) כל יחודיותה של הדרישה ללכת "לפנים משורת הדין" היא כי לא ניתן לכפות על כך, שאם לא כן היה הופך הדבר להיות שורת הדין ו כך סבור להלכה הבית יוסף (חו"מ יב ח, וכך נראה מלשון הרמ"א שם סעיף ב). לעומתו סבורים הראב"ן והראבי"ה (במרדכי בבא מציעא רמז רנז) כי ניתן להוכיח מפסיקתו של רב הסובר כי "דינא הכי" כי ניתן לכפות על כך וכך סבור להלכה הב"ח (חו"מ יב ד והש"ך שם ס"ק ח) למעשה נראה כי נטית רוב הפוסקים, להכריע כי יש לתת את היכולת לבית דין לכפות על לפנים משורת הדין לפי שיקול דעתם, במקום בו הדבר נראה צודק וראוי, כגון ששהנזק נעשה בשגגה ובעל הבית עשיר והפועל עני (פת"ש יב ס"ק ו' ובשו"ת מנחת יצחק חלק ה' סימן קכ"א והארכנו על כך בספרנו כתר י "דיני עבודה במדינת ישראל ע"פ ההלכה עמ' 440).
לסיכום: מתקין המזגנים חייב בתשלום הנזק שנגרם אם כי לפנים משורת הדין אם בעל הבית יודע שמצבו הכלכלי של המתקין דחוק ומצבו שלו איתן עליו להתחשב במתקין המזגנים ולספוג את הנזק ויקיים בכך דברי חכמים "למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמור".
השאלה נענתה ע"י הרב אורי סדן, בתאריך ב' ניסן תשע"ז