פיצויים בהעברת בעלות של מוסד חינוכי
שאלה:
שלום וברכה
מוסד חינוכי שהיה בבעלות פרטית, הועבר למשרד החינוך, האם יש חובה הלכתית לשלם פיצויים עבור שנות העבודה, לטענת המוסד הם לא פיטרו את העובד, ומאידך העובד לא יקבל פצוי ממשרד החינוך עבור שנות עבודתו ברשת הפרטית
תשובה:
שלום רב,
חוק פיצויי פיטורין התקבל על ידי כל בתי הדין וגדולי ישראל כמחייב מבחינה הלכתית. כ"כ בשו"ת מנחת יצחק חלק ו סימן קסז. וראה פסקי דין - ירושלים (דיני ממונות ובירורי יהדות ג עמוד קצא) שם ביה"ד מדקדק בלשון החוק על מנת לחשב את שיעור הפיצויים. וראה בשו"ת תשובות והנהגות של הרב שטרנבוך כרך ה סימן שסג הקובע כי יש לקבל את חוק פיצויי הפיטורין ככתבו וכלשונו "בפיצויי פיטורין שעיקר חיובם אינו מדין תורה אלא מצד מנהג המדינה וקי"ל שכירות פועלים הכל כמנהג המדינה, היינו דוקא מה שכתוב במפורש בחוק כהסדר לפיצויים, והשוכר את הפועל שניהם מקבלים על עצמם את מנהג המדינה". בלשון החוק מפורש כי שינוי מעביד אינו משפיע על זכאותו של העובד לפיצויי פיטורין על כל תקופת עבודתו באותו מקום עבודה וכך מפורש בסעיף הראשון לחוק "מי שעבד שנה אחת ברציפות אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי-פיטורים". זוהי משמעותו הפשוטה של החוק וכך מנהג בתי המשפט לפרשו (ראה ד"מ 2481/02 טלי שני נ' רנ"ר החברה לפיתוח גנים בע"מ ). עקרון זה נקרא "עקרון רצף הזכויות" והוא מנהג פשוט המחייב גם על פי ההלכה. בנוגע לשאלה האם עצם המעבר של מקום העבודה ידים פרטיות לידים ציבוריות מהווה עילה לקבלת פיצויי פיטורין הדבר אינו מפורש בחוק וממילא יהיה נתון לפרשנות של בית הדין (גם בתי המשפט מתחבטים בשאלה זו ומכריעים בה לפי שיקול דעתם בכל מקרה לגופו). לעניות דעתי התנאים של משרד החינוך בדרך כלל טובים יותר (לאורך זמן) ולכן עצם העברת הבעלות אינה מהווה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" שהובילה להתפטרות המזכה בפיצויי פיטורין אולם בהחלט יתכן כי בחינה של המקרה לגופו עשויה להוביל למסקנה שונה. למעשה עליך לדרוש ממשרד החינוך את שמירת זכויותיך הדבר מחוייב על פי ההלכה וכן על פי החוק. אם המשרד יסרב לכך יש לפעול בכלים משפטיים. במידה ואכן יתברר כי מסיבה זו או אחרת אכן רצף זכויותיך יפגע מסתבר כי תהיה שמורה לך הזכות להתפטר ולקבל פיצויי פיטורין שכן אין לך הרעת תנאים גדולה יותר מאיבוד זכויות עבודה של שנים.
בברכה
השאלה נענתה ע"י הרב אורי סדן, בתאריך ב' חשון תשע"ה