חזקת ג"ש בימינו
שאלה:
שלום לרב התלבטנו אם יש חזקת ג"ש היום כנגד טאבו
השאלה היא: ראובן דר בדירה ג"ש אבל הדירה רשומה על שם שמעון בטאבו ושמעון לא מיחה אבל עכשיו שמעון דורש שראובן יצא מהדירה
ראובן טוען: קניתי את הדירה ועשינו שטר אבל התרשלתי להעביר בעלות בטאבו ועכשיו אבד שטרי
שמעון טוען: מעולם לא מכרתי לו את הדירה וראיה לכך שכתוב על שמי בטאבו.
הנה דנו מצד שיש לשני הצדדים ריעותא לראובן יש ריעותא שלא העביר בטאבו ולא כתב אזהרה ולשמעון יש ריעותא שלא מיחה ניסנו לברר קצת איזה ריעותא יותר גרוע
א)מקור ראשון: הב"י בסימן קמו סעיף כה(ב) מביא שאלה שנשאל הרשב"א ראובן החזיק בקרקע ג"ש וטוען שקנה אותה משמעון לעומתו שמעון טוען שמעולם לא מכר ומביא ראיה לכך שלא מכר ספר של המקום שכתוב שהמכירה התבטלה ופסק הרשב"א לטובת המחזיק כיון ששמא חזר ולקחה וחזקתו מוכיחה עליו עכ"ד לכאורה היה לנו לומר שלאדם שהחזיק בקרקע יש ריעותא שיודע שכתוב בספר של המקום שהתבטל המקח והיה עליו לתקן את מה שכתוב בספר וללכת לדרוש שיכתוב שעכשיו קנה ובכל זאת הרשב"א פסק לטובת המחזיק וי"ל שהטעם של הריעותא שאדם לא מיחה יותר גדולה וכן פסק הרמ"א.
מקור שני: הגמרא בדף סח: מביאה אדם בשם אנקלמוס והסביר הרשב"ם שזה אדם שהוא סופר המלך שכותב את כל הבתים והשדות שיש לכל אחד עכ"ד וכן בעמוד א הגמרא מביאה אדם שקוראים לו בר מחוויתא ומסביר רשב"ם שזה עבד הממונה להגיד ולהראות תחומי השדות של מי זה ושל מי זה ואי אפשר לעיר בלא אותו אדם עכ"ד ובכל פרק שלישי שדיבר על דיני חזקת קרקעות לא מצינו שהגמרא הזכירה ולו ברמז את האנשים האלה שמשנים משהו בדיני חזקה ולכאורה היינו צריכים לומר שלמחזיק יש ריעותא כל עוד שלא הולך ורושם אצל אותו סופר ונראה הטעם שהגמרא לא הזכירה כיון שהריעותא שלהמערער יותר גדולה.
מקור שלישי: בשו"ת אמרי יושר (סימן צ"ה) ושו"ת תשורת ש"י (ח"ב סימן א) פסקו באדם שהחזיק בקרקע וטוען שקנה ולא העביר בטאבו, ואע"פ שיש מנהג להעביר בטאבו, הוי חזקה גמורה.
ב)ואלי ניטען שכיון שאדם לא העביר בטאבו כיון שאפשר להוציא בערכאות אז זה נחשב כמניח כספו על קרני הצבי.
ולכאורה לא כך מהגמרא בדף נה. מביאה שיש חוק אצל הפרסים שעד 40 שנה לא הוי חזקה ומסביר הרשב"ם בהסברו השני שגם לישראל מול ישראל אין חזקה עד 40 שנה, ורבינו יונה חולק וסובר שהחזקה היא אחרי ג"ש כיון שלא הולכים אחרי ערכותיהם ולכאורה גם כאן היינו צריכים להגיד שהיה צריך להזהר בשטרו 40 וכיון שלא נזהר נחשב מניח כספו על קרני הצבי ולכן ראיה שלא קנה שהרי יכול לתבוע אותו בערכותיהם, ולא אמרינן דבר כזה כיון שלא מחשיבים את ערוכתיהם אלא רק את משפטי התורה וכן לא הביאו זאת הראשונים אלא את הסברו הראשון של הרשב"ם וכן בב"י ובשו"ע לא הוזכר דין זה.
אולי אפשר לומר שאי עברת בטאבו זו ריעותא גדולה יותר מהרגיל ולכן צריך לדון מצדדים אחרים
א)לומר שאי העברה בטאבו היא מחאה.
אבל לכאורה לא נראה כך, שהרמב”ם מסביר את עניין מחאה שאם אדם לא מיחה אומרים לו איך יכול להיות שראית מישהו משתשמש בקרקע שלך ולא אמרת כלום משמע שהמחאה היא בשביל לגלות שהמוחה מקפיד ופה לא גילה דעתו ודרך העולם להקפיד אחרי ג”ש ואם לא הקפדת כנראה לא שייך לך וכן במקרה שלנו ששתק ג”ש.
ב) יש לנו את הריעותא של המערער שלא מיחה מול הריעותא של המחזיק שלא העביר בטאבו וכיון שאיננו יודעם למי יש ריעותא יותר גדולה תשאר הקרקע אצל המחזיק בדין זה מצינו מחלוקת בראשונים למי יש מוחזקות בקרקע הגמרא בדף לב: מביאה מחלוקת בין רב יוסף לרבה ופוסקת הגמרא בקרקע כרבה כיון שמי שעומד על הקרקע הקרקע שייכת לו
ומסביר הרשב"ם כיון שיש ספק כמי ההלכה פסקו שהקרקע שייכת למחזיק שעומד על הקרקע (כיון שיש חזקה בקרקע כמו במטלטלין מיד רק שיש ריעותא לכן לא קנה אבל כשיש ספק קונה וכן פשט דברי הריטב"א בדף כט. ) וכן כתבו הרמב"ן והריטב"א.
לעומתם התוס' הסבירו שפסקו כרבה ממש ולא מספק עיי"ש ולכן הקרקע שייכת לו אבל במקרה של ספק רגיל שייך למרא קמא וכן כתבו הרא"ש והנימוק"י
ולכן לכאורה במקרה כזה במחלוקת כזאת היה נראה שצריך לומר שב ואל תעשה עדיף
נודה לרב על התשובה
תשובה:
שלום רב,
מסתבר שהרישום בטאבו לא גרע משטר, והיות שסברת "טפי מתלת שנין לא מזדהר איניש בשטר" לא שייכת לגבי רישום בטאבו, הרי שלעניין זה גם לאחר שלוש שנים דינו כבתוך שלוש שנים ואין ליושב בקרקע חזקה.
יש עוד להוסיף שיש הסוברים שהחוק הקובע שבעלות בקרקע עוברת רק ברישום הוא בגדר של דינא דמלכותא, ואף שלענ"ד יש מקום לתת לעיתים תוקף הלכתי למכירת קרקע גם בלא רישום - ניתן גם לצרף גם דעה זו לאמור לעיל.
כל טוב
השאלה נענתה ע"י הרב שלמה אישון, בתאריך ל' ניסן תשע"ו