פרשת שמות: וישימו עליו שרי מסים
הרב שלמה אישון
מכח הכלל "דינא דמלכותא דינא" מחייבת ההלכה כל אדם לשלם את המסים הקבועים בחוק. תנאי לכך הוא, שהמלכות מחילה את חוקיה באופן שוויוני על כל אזרחיה, אך אם קיימת בחוק אפליה בין אזרחים שונים – לא יהיה לחוק תוקף הלכתי, כפי שפסק השו"ע (חו"מ שסט ח) : "כללו של דבר, כל דין שיחקוק אותו המלך לכל ולא יהיה לאדם אחד בפני עצמו, אינו גזל; וכל שיקח מאיש זה בלבד, שלא כדת הידוע לכל, אלא חמס את זה, הרי זה גזל."
מהאמור לעיל עולה שלא היתה חובה הלכתית לשלם את המסים שהטיל פרעה, באשר הוטלו על עם ישראל בלבד. אלא שבתשובת המהרי"ק כתב שאם המלכות גוזרת על כל היהודים לשלם יותר מהגויים – החוק תקף, משום שכל היהודים משלמים באופן זהה, והביא זאת הרמ"א להלכה (חו"מ שסט ו). מאידך, המהרי"ק עצמו כתב במקום אחר שחוק המוטל על בעלי חנויות מסוג מסויים אינו נחשב לדין מבחינת ההלכה, וגם זה הובא להלכה ע"י הרמ"א (שם סעיף ח). על פי דין זה האחרון שהביא הרמ"א, מסתבר שלא יהיה תוקף הלכתי לחוק המפלה בין יהודים לגויים, וכבר העיר הגר"א על הסתירה שבדברי הרמ"א.
אכן, גם לסוברים שיש תוקף הלכתי לחוק המפלה בין יהודים לגויים, אם מטרת החוק הינה להביא לחיסול הישוב היהודי באותו מקום – הרי שלכל הדעות לא יהיה תקף, "דהא כל הטעם דדינא דמלכותא דינא, הוא מטעם שהמלכות נותנת זכות ישיבה לישראל על אדמתם כמ"ש הר"ן בנדרים, וא"כ בנ"ד שהתכנית של הצוררים היתה לחסל את העם היהודי לגמרי ושללם לבוז, הרי הדבר פשוט שאין בזה משום דינא דמלכותא כלל". (פד"ר חלק א עמוד קסט)