פסח: מסחר בפסח בחמץ שנמכר לגוי
הרב שלמה אישון
כידוע, יהודי שברשותו כמות של חמץ שאינו יכול לבערו קודם הפסח, מוכר אותו לפני הפסח, באמצעות הרב, לגוי. לאחר הפסח קונים את החמץ מהגוי והוא מותר בהנאה.
לעתים. מוצאים בעלי חנויות המוכרים את החמץ ב"מכירת החמץ" הנעשית לפני הפסח, אך עם זאת מוכרים בחנותם בפסח עצמו (ביודעין או שלא ביודעין) מוצרי חמץ ללקוחות.
לכאורה, יש בכך ביטול מכירת החמץ למפרע, משום שעיקרה של מכירת חמץ הוא גילוי דעת של המוכר שאינו רוצה שהחמץ יהיה ברשותו בפסח, ואם, לאחר המכירה, סוחר באותו חמץ, מגלה בכך דעתו שכל המכירה הייתה רק מן השפה ולחוץ, ולכן כל החמץ שברשותו, גם זה שלא סחר בו, ייאסר בהנאה.
אולם, ר' משה פינשטיין, (אגרות משה או"ח א קמט) כותב שגם בנסיבות אלו המכירה תקיפה, שהרי המכירה נעשתה עפ"י כל דיני הקניינים וא"כ אין אפשרות לבטלה באופן חד צדדי: "אין שייך לבטל קנין שכבר נעשה ואינו שוב בעלים על זה אלא הוא או כקונה מחדש או כגוזל, שהוא ודאי עבר על בל יראה כיון שקנה בין למקח בין לגזל אבל רק על מה שלקח בידו וקנה ולא על מה שנשאר."
כאשר הסוחר מוכר את החמץ בפסח הוא נחשב א"כ כגזלן שהרי החמץ אינו שייך לו אלא לגוי, והוא אף עובר באותו חמץ שגזל מהגוי על איסור בל יראה ובל ימצא, אך אין בכך כדי להפקיע את תקפה של המכירה ביחס ליתר החמץ בו לא סחר.
עם זאת, מוסיף האגרות משה בתשובה אחרת (או"ח ב צא), אין לתת לסוחר זה אישור על מכירת חמץ משום החשש שמא ימכור לאחר הפסח סחורה שגזל מהגוי וסחר בה בפסח, אשר, כאמור, נאסרה בהנאה.