פרשת וישב: ויהי איש מצליח
הרב שלמה אישון
יוסף, אשר נמכר על ידי אחיו, מגיע לאחר טלטולים רבים, למצרים, לביתו של פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים. מאז בואו של יוסף, החלה הברכה לשרות בעסקיו של פוטיפר, ומשראה זאת, הפקיד פוטיפר בידו של יוסף את ניהול כל ענייניו: "וַיַּפְקִדֵהוּ עַל־בֵּיתוֹ וְכָל־יֶשׁ־לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ:" (לט, ד) כל זה היה רק בבחינת הכנה ופתיח לקראת המסופר בפרשה הבאה, בה יוסף מתמנה ע"י פרעה לנהל את ענייני מצרים כולה: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל־אֶרֶץ מִצְרָיִם: (מא, מא)
הצלחתו של יוסף זיכתה אותו בתואר שאין לו אח ורע במקרא כולו, ואשר כל איש עסקים שואף אליו: "איש מצליח": "וַיְהִי ה' אֶת־יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי". (לט, ב).
הישגיו הכלכליים של יוסף מעידים ללא ספק על שילוב של כשרון ומעלה רוחנית גבוהה, אך התורה לא היתה מספרת זאת אלמלי היה בכך גם מסר לדורות.
דומה שאחד המסרים אותם ניתן ללמוד מסיפור הצלחתו של יוסף רמוז בפסוקים המתארים את הגעתו של יוסף לביתו של פוטיפר. אם נדייק בפסוקים אלו נמצא כי רוצה התורה להדגיש בפנינו את העובדה שפוטיפר נמצא במצרים ושהינו איש מצרי: "וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי... וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי:" (לט, א-ב). לשם מה חוזרת התורה כאן שלוש פעמים על עובדה זו עליה כבר למדנו בפרשתנו שני פרקים קודם לכן שם נאמר: "וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל־מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים". (לז, לו).
הרש"ר הירש מבאר שהתורה מדגישה כאן את היותו של יוסף בביתו של איש מצרי בכדי להבליט את הניגוד בין דרך התנהלותו של המצרי לבין דרך התנהלותו של יוסף. יוסף נמצא בסביבה השונה לחלוטין מהסביבה בה התחנך ואליה היה רגיל, אך הוא מצליח גם בסביבה זו לשמור על ערכיו ועל רמתו המוסרית: "מכירים אנחנו את הניגוד שהיה קיים בין המצרים לבין כל שאר האומות... ניגוד גדול עוד יותר היה קיים בין המוסר ואורח החיים של המצרי לבין "הנער העברי", כפי שהוא נקרא להלן. המלה "מצרי" מדגישה את הניגוד הזה ומבהירה את הנסיונות שהנער עמד בהם כדי לשמור על טהרתו בתוך בית מצרי אצל אדון מצרי." (רש"ר הירש לט) והנה דווקא אותו נער הנוהג במוסריות ואינו נגרר אחרי כללי ההתנהגות הנוהגים בסביבה בה הוא נמצא – הוא הזוכה להביא את הברכה והשגשוג הכלכלי: "זו הפעם הראשונה שה' מתגלה בחוג המצרי. בחוג בו אין הערכה לטוב ולמוסרי, מתגלה לפתע נער מסכן בשפל המדרגה, והנה כל מעשיו מצליחים, מפני שנעשו על ידו, מתגלה לפתע הכוח והברכה של רצון מוסרי טהור". (רש"ר הירש שם)
רמתו המוסרית של יוסף באה לידי ביטוי גם בהיותו ממונה על ניהול ענייני מצרים כולה. בסוף פרשת ויגש אומרת התורה: "וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת־כָּל־הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ־מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר־הֵם שֹׁבְרִים וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת־הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה": (מז יד), ומבאר שם הרמב"ן: "ספר הכתוב זה וגמר הענין בכל הפרשה להודיע מעלות יוסף בחכמה בתבונה ובדעת, וכי היה איש אמונים שהביא כל הכסף בית פרעה, ולא עשה לעצמו אוצרות כסף ומטמוני מסתרים בארץ מצרים או לשלחו לארץ כנען."
לא פעם עומד איש העסקים בפני הדילמא: האם לשמר את ערכי המוסר על ברכיהם גדל והתחנך או להיגרר אחר כללי ההתנהגות הנהוגים בשוק. לעיתים חושש אדם כי בלא וויתור על חלק מערכיו, לא יוכל להתמודד כראוי מול מתחריו, ולא יוכל להביא את עסקיו להצלחה המקווה. מחשבה זו מביאה אותו לעיתים לנהוג באופן שיש בו פגיעה לא ראויה בעובדים או בלקוחות, וכן לחפש דרכים שאינו תמיד כשרות בכדי שיוכל להפעיל את עסקיו גם בשבת.
יוסף במצרים ראוי שישמש מודל לכל איש עסקים: לעיתים נראה הדבר קשה ואף בלתי אפשרי, אך בסופו של דבר "ברכת ה' היא תעשיר", ודווקא השמירה על הערכים היא זו שתביא את הברכה והשגשוג בעסק.