פרשת ויגש: יוסף כמודל לכלכלה מוסרית
הרב שלמה אישון
הנהגתו של יוסף בפרשת ויגש מלמדת עקרונות כלכליים – מוסריים חשובים:
"וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בשבר אשר הם שברים ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה". "ספר הכתוב זה וגמר הענין בכל הפרשה להודיע מעלות יוסף בחכמה בתבונה ובדעת, וכי היה איש אמונים שהביא כל הכסף בית פרעה, ולא עשה לעצמו אוצרות כסף ומטמוני מסתרים בארץ מצרים או לשלחו לארץ כנען." (רמב"ן).
יוסף לא העדיף את מקורביו "הקרובים לצלחת": "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף". "אף על פי שהיה בידו להרבות להם מזון, נתן להם במידה מספקת" (ספורנו).
יוסף העדיף את הצמיחה על פני התמיכה: המצרים מבקשים מיוסף: "קנה אתנו ואת אדמתנו בלחם ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה..." אך יוסף נמנע מלקנות את גופם: "ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה..." - אדמתם בלבד ולא גופם. מטרתו להשאיר בידי העם את האחריות לפרנסתם ועל כן אינו הופכם לעבדים התלויים באדונם, אלא נותן להם את האמצעים – "הא לכם זרע וזרעתם" והם בכוחות עצמם ידאגו לפרנסתם.
עידוד הצמיחה נעשה גם באמצעות הקטנת נטל המס: "והיה בתבואת ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידת יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם ולאשר בבתיכם ולאכל לטפכם". "והנה ראוי שיטול המלך שהוא אדון הקרקע ארבע הידות, אתם החמישית, אבל אני אתחסד עמכם שתטלו אתם חלק בעל הקרקע ופרעה יטול החלק הראוי לאריס.". (רמב"ן)
מס זה התקבל כמובן בהבנה: "וישם אתה יוסף לחק עד היום הזה על אדמת מצרים לפרעה לחמש" "אחר שהראה להם שהדין כן, ושאינו מקים מכס חדש דרך גזל, שם את הדבר בנימוסי מצרים." (ספורנו)