פרשת שמות
התמודדות בדילמת עיסוק מול משפחה
הרב יואל דומב
שאלה: אני עובד היי-טק שמבלה את רוב שעות היום בעבודה שלי, ולכן יש לי מעט מאוד זמן להקדיש למשפחתי. מעבר לכך אם אני רוצה להשיג קידום בקריירה שלי אני אמור להשתתף בהרבה מאד כנסים מחוץ לשעות העבודה, ואני מרגיש שזה בא על חשבון המשפחה. כיצד עלי לנווט את זמני בין הדרישות המנוגדות של עבודה ומשפחה?
תשובה: כדי לתת מענה לשאלתך, נפנה אל התמודדות דומה שחווה העם היהודי בראשית ימיו. תקופת גלות מצרים היה תקופה של שיעבוד מפרך והשפלה קשה ביותר עבור עם ישראל. המצרים סברו למנוע משנים עשר השבטים להפוך לאומה הומוגנית ומאוחדת שתאיים על יציבות האוכלוסייה המקומית. גם רש"י מפרש שחשש המצרים "פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ" מכוונת בעצם כלפי עצמם, שחששו שהם יגורשו מארצם.
משום כך ניסו המצרים לכתחילה ליצור תנאי עבודה כה קשים, שיגרמו ליהודים להשתכנע מעצמם להגר למקום יותר טוב (ספורנו א-י"א), תקדים שאימצו גם הנאצים כשניסו לעקור את יהודי גרמניה. אולם אסטרטגיה זו נכשלה, וכפי שמעידה התורה :"וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרץ", ולכן המצרים הגבירו את מאמציהם למתן את הילודה העברית באמצעות מערכת של מכסות עבודה. לכל עובד הובטח שיקבל משכורת בהתאם לכמות שיכול לייצר ביום אחד, וזה ישמש כבסיס להספק העבודה שלו בהמשך. הממונים עודדו את העובדים לישון במקום עבודתם ולעמוד בקצב ההספק שקבעו, וזאת על מנת למנוע מהם חיי משפחה. המטרה המוצהרת של המצרים הייתה לעמוד בהספק, אך פרעה קיווה לעצור את הריבוי הדמוגראפי.(מדרש שמות רבה 1:12)
מדיניות זו גם נכשלה, הודות למסירותם הבלתי נלאית של הנשים היהודיות, שהיו פוגשות את בעליהם המותשים בסיום יום עבודתם ודואגות לצרכיהם הרגשיים והפיזיים. כמו כן הן הבינו את כוונת המצרים ועודדו את בעליהם להוליד ילדים (חשוב להדגיש שהמצרים לא שיעבדו את הנשים, ולדעת המדרש כוונתם הייתה לפתות את אותם נשים לעזוב את בעליהם המיוסרים). כעת המצרים ניסו לתקוף את הבעיה מכיוון אחר-הם ראו שהנשים היו טובלות בנילוס כדי להיטהר לבעליהם, ולכן אסרו את השימוש בנהר לטבילה (מדרש רבה שם 9:9)
צעדים דרקוניים אלו כמעט הצליחו לרסן את הילודה היהודית. המדרש מתארת כיצד עמרם, אביו של משה, החליט לגרש את אשתו משום שלדעתו כהר לא היה טעם בהולדת ילדים למצב כה מסוכן. כמנהיג הסנהדרין, עמרם גרר בעקבותיו את שאר היהודים, ורק התערבותה הפקחית של בתו מרים הצילה את המצב. היא טענה ש"פרעה גזר על הזכרים ואתה גוזר על הנקבות" ,כלומר: אתה למעשה מטרפד את המשכיותו של העם. לבסוף עמרם החזיר את גרושתו יוכבד, ונולד להם משה, שלבסוף הושיע את ישראל.
המצב במצרים נראה לכאורה רחוק ממציאות דורנו, אך יש להפיק ממנו מסר חשוב ויסודי. המצרים הכריזו מלחמה - לכתחילה נסתרת ולבסוף גלויה-על מוסד המשפחה היהודית. הם ניסו להלהיב את היהודים באידיאל העבודה עד שאט אט הם ינטשו את מחויבותם למשפחה. המצרים עודדו שמירת רמות גבוהות של תפוקה, והבטיחו בתמורה שכר גבוה. ברור שלמי שלא עבד הוצעו תנאים פחות טובים , והיות וכוח העבודה היה כה גדול וזמין יכלו המצרים לנצל את פועליהם עם שעות עבודה ארוכות ומייגעות, עד שלא נשאר להם כוח לטפל בצרכי משפחותיהם. ההצעה לעובדים לישון במקום עבודתם נועדה לשכנע עובדים לראות את מקום עבודתם כמקום רגוע המשמש כתחליף גם לחיי משפחה.
מאמר שראה אור לפני מספר שנים מגלה שגם החברה שלנו דוגלת במודל המצרי. "הישראלי הממוצע מבלה 11-12 שעות בעבודה כל יום (גלובס, 2 באוקטובר 2000 ). נפילת ההיי-טק בשנים האחרונות לא הפחית משמעותית את כמות העבודה של העובד הממוצע. אם נוסף גם את זמן הנסיעות ניווכח שאנשים מבלים מעט מאד זמן עם משפחותיהם, כיון שגם בערב יש הרבה אירועים. מדאיג יותר לגלות שהרבה אנשים מחברות היי-טק מבלים יחד אחרי העבודה, בבארים ובמועדונים יוקרתיים אחדים. התופעה מוסברת בכך שיש לעובדים תחומי התעניינות משותפים, והם אוהבים לבלות את זמן הפנאי שלהם ביחד ולא עם משפחותיהם. למרות שרוב העובדים בעולם מרגישים רגשי אשמה על הזנחת משפחותיהם ("95% מהעובדים בארה"ב חוששים שעיסוקם גוזל זמן ממשפחתם-מרכז היידריך למחקר דפוסי עבודה, אוניברסיטת רטגרס ), קיים תחושה של השלמה עם שעות עבודה ארוכות כחלק בלתי נפרד מן החברה המודרנית.
בסיפור השעבוד של בני ישראל התורה מנסה להראות לנו שמי שמבכר את עבודתו על משפחתו עלול להיקלע למעין עבדות עצמית, ונשות ישראל במצרים שלחמו נגד התקפה כזו על המשפחה היוו את הגורם הישיר להצלת העם משעבוד, וכמאמר חז"ל: בשכר נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים" (מדרש רבה שם) נשים אמיצות אלו הבינו שהמסגרת המשפחתית מייצגת את ליבתו של הזהות הלאומית, ויש לשמור עליו במצבים הכי קשים שיווצרו. הגברים במצרים, העמוסים בעבודתם המפרכת, לא יכלו לסייע לנשותיהם, ולכן הנשים סייעו לבעליהם. הגברים לא יכלו להוות דוגמא לילדיהם, ולכן התפקיד החינוכי נפל על כתפי הנשים. עם ישראל שרד בגלל שהנשים סרבו לעזוב את בעליהם ולהיכנע לפיתויי המצרים וערכיהם.
המסר עבורנו ברור וחד-התורה שוללת את הפיכת מקום העבודה למעון העיקרי של האדם, ומזהירה שדבר זה עשוי מאיים על אשיות החברה, שנשענת על יחידה משפחתית יציבה. אל לו לאדם להתפתות אחר קידום הקריירה על חשבון טיפוח משפחתו. ראוי אף לחברות עסקיות לאמץ תפיסה זו וליצור תנאים שיאפשרו לטפח את המסגרת המשפחתית ,על אף הצורך לעמוד בלוח זמנים ובהספקים סבירים. בתור הצעה מעשית היה מתאים להכיר ביום הנישואין כיום של חופשה בתשלום, וכן ליזום אירועים מטעם החברה שיאפשרו לעובדים לבלות זמן איכות עם ילדיהם, ובכך הם ימשיכו את מורשת אמותינו הצדקניות ממצרים, שהורו לנו את הדרך לגאולה אמיתית מעבדות.
