פרשת שופטים
השופט אשר יהיה בימים ההם
הרב שלמה אישון
עם הקמתה של מדינת ישראל לא הוקמה, לצערנו, מערכת משפט המבוססת על דין תורה.
הלכה מפורשת בשולחן ערוך (חו"מ ח) קובעת: "כל המעמיד דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה ואינו ראוי להיות דיין, אע"פ שהוא כולו מחמדים ויש בו טובות אחרות, הרי זה שהעמידו עובר בלא תעשה." אכן ברמ"א שם הוסיף: "ועיירות שאין בהם חכמים הראוים להיות דיינים, או שכולן עמי הארץ, וצריכים להם דיינים שישפטו בינהם שלא ילכו לפני ערכאות של עובדי כוכבים, ממנים הטובים והחכמים שבהם (לדעת אנשי העיר), אע"פ שאינם ראויים לדיינים, וכיון שקבלו עליהם בני העיר אין אחר יכול לפוסלן." אלא שכל זה רק כאשר אין בנמצא דיינים מומחים, ובמדינת ישראל ב"ה, מצויים דיינים כאלו.
זאת ועוד, יש להבחין בין דיינים הדנים עפ"י שיקול דעתם, לבין כאלו הדנים על פי מערכת חוקים זרה. וכך כותב החזו"א "שהשופט כל דין שלפניו לפי הנראה אליו, זהו בכלל פשרה, ואין ניכר הדבר שעזבו מקור מים חיים לחצוב בורות נשברים. אבל אם יסכימו על חוקים הרי הם מחללים את התורה."
דברים דומים כתב הרב הרצוג: "אינני מסכים למינוי שופטים כאלה שידונו מאומד דעתם, ואצ"ל עפ"י חוקים ונימוסים שלא מן תורתנו הק', ובאמת זה היה הרבה יותר גרוע משופטים בע"ב הדנים לפי שכלם וחוש היושר שבהם... וזוהי פשוט הרמת יד בתורת משה מצד הציבור ומלכות ישראל בארץ ישראל, ותורתנו הקדושה שמן השמים מה תהא עליה? אין לך עלבונה של תורה והריסה פנימית גדולה מזה!" (תחוקה לישראל ח"א).
כיום ניתן, בהסכמת שני הצדדים, להתדיין בפני בוררים תלמידי חכמים שידונו על פי דין תורה, ובהתאם לחוק הבוררות יהיה פסק דינם מחייב. ראוי איפא לכל יהודי יר"ש להשתמש בדרך זו.
