פרשת מקץ - חנוכה
אנכי אערבנו – חיובו של ערב
הרב שלמה אישון
דבריו של יהודה ליעקב אביו "אנכי ערבנו מידי תבקשנו" – מהווים מקור לתוקפה ההלכתי של ערבות לפרעון חוב – גם אם זו נעשית בדיבור בלבד, בלא כל מעשה קנין: "א"ר הונא: מנין לערב דמשתעבד? דכתיב: "אנכי אערבנו מידי תבקשנו" (ב"ב קעג ע"ב). ברור היה לחז"ל שאלמלי היה יהודה מקבל במסורת מאביו שערב משתעבד, לא היה אומר לו כך, ומתוך שהתורה כתבה זאת משמע שכך הלכה. (לבוש סימן קכט). וכן נפסק בשו"ע: "אמר להם בשעת מתן מעות: הלוהו ואני ערב, נשתעבד הערב ואינו צריך קנין".
יש הלמדים מכאן שמן התורה גם תנאים אחרים שמתנה האדם יהיו בעלי תוקף הלכתי, אף אם נעשו בדיבור בלבד בלא קנין, לעומתם סוברים אחרים שהתוקף ההלכתי לדיבורו של הערב מבוסס על ההנאה שיש לו בכך שהוא נחשב כאדם מהימן, וא"כ אין ללמוד מכאן למקרים אחרים (ע' קצה"ח רז א).
אף שהערב משתעבד לפרעון החוב, מחוייב המלוה, על פי ההלכה, לתבוע תחילה את הלוה, ורק אם אין ללוה אין ממה לשלם – יגבה מן הערב.
לעיתים רואה הערב שהלוה מבזבז את נכסיו וחושש שבהגיע מועד פרעון ההלואה – לא יוכל לשלם והערב יאלץ לפרוע את החוב. האם רשאי הערב, במקרה זה, לתבוע מן הלוה לפרוע את החוב מיד? דעת הרמב"ן שהדבר בלתי אפשרי: "ערב או קבלן שתבע מהלוה להוציאו מהערבות אין שומעין לו אפילו שהלוה מבזבז נכסיו כמו שאין המלוה יכול לתבוע חובו תוך הזמן אף אם הלוה מפסיד נכסיו כך אין זמנו של הערב על הלוה עד לאחר שפרע בשבילו", אולם ראשונים אחרים חולקים על הרמב"ן וכמותם פסק בשו"ע (חו"מ קלא ג): "ערב או קבלן שרואים שהלוה מבזבז נכסיו, יכולים לתבעו שיוציאם מהערבות, אף על פי שהוא בתוך הזמן".
