פרשת כי תשא
היש אידיאל ב"עבודה עברית"?
הרב שלמה אישון
ברור שבמצב של אבטלה יש צורך להעדיף "עבודה עברית" על פני העסקת פועלים זרים. מדרשת המכילתא בפרשתנו עולה שאף שכיום זהו כורח המציאות, כדי לספק פרנסה למובטלים, אין לראות אידיאל בכך שעבודות הכפיים בארץ ישראל תעשנה דווקא ע"י יהודים:
וזו לשון מכילתא: "כתוב אחד אומר 'ששת ימים יעשה מלאכה', וכתוב אחד אומר 'ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך', כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, מלאכתן נעשית על ידי אחרים, וכן הוא אומר (ישעיה סא ה) 'ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם', וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום, ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך - מלאכתן נעשית על ידי עצמן".
ומבאר הרב קוק זצ"ל (עין איה שבת): "אמנם ארץ ישראל, שאוירה מחכים, ושתעודת העם היושב בה היא להיות כל בניו לימודי ד' והוגי דעות וחושבי מחשבות, רק לפעמים בעת הצורך יאמצו זרועותיהם ג"כ לעבודות גופניות... אבל הנימוס הקבוע ימשכם למצב ראוי לעבודת רוח יותר מעבודת חומר. 'עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו'... וכבר היה דוגמת העתיד בימי שלמה, שהעבודות הגופניות היו מסורות לגרים מבני הנכר המוכשרים לכך עפ"י תכונתם, וישראל עשה חיל בעבודת הרוח...".
מכאן עמדתו של הרב זצ"ל שלא ראה כל פסול עקרוני בהסתמכות על גוי של שבת: "ובכלל אי אפשר לישוב יהודי שלא ימצא בתוכו ג"כ נכרים אחדים, לפי ההכרח של איזה דברים המותרים להיעשות בשבת ויו"ט דווקא ע"י נכרים." (דעת כהן סימן רלה).
תפיסה שונה היתה לגר"ש גורן זצ"ל. לדעתו, המצווה של "וחי בהם" פירושה שכאשר כל ישראל ישמרו את כל המצוות, נקיים גם את המצוה: "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי" (תורת המדינה).
בטעינה...
