פרשת דברים
אוכל בכסף תשבירני
הרב שלמה אישון
מדין תורה נקנים מטלטלין בכסף. כך עולה ממספר מקומות במקרא וביניהם גם מבקשתם של ישראל בפרשתנו מסיחון: "אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי..." (ע' תוספות עירובין פא ע"א).
חז"ל בטלו את קנין הכסף וקבעו שמשיכת החפץ היא הקונה אותו, וזאת מחשש שמא יאמר המוכר לקונה. "נשרפו חיטיך בעליה". החשש הוא שאם החפץ יחשב בבעלותו של הקונה, לאחר שזה שילם עליו, אף שבפועל הוא עדיין בביתו של המוכר, לא יטרח המוכר לשומרו כראוי. ע"כ קבעו חז"ל שרק משיכת החפץ לרשותו של הקונה תעביר אליו את הבעלות על אותו חפץ.
נשאלת השאלה, מה יהיה הדין במצב בו אין חשש שהמוכר יטעון "נשרפו חיטיך בעליה", האם חז"ל העמידו דבריהם גם במקרה זה, או שמא היות שכאן לא קיים החשש – ייקנו המטלטלין בכסף.
הרמ"א (חו"מ קצח ה) כתב: "וי"א דאם היו המטלטלין במקום דליכא למיחש לדליקה, נקנו במעות". ואילו הש"ך שם הביא את דברי הבית יוסף שכתב: "שאין נראה כן מדברי הפוסקים וכן בדין דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורים".
נפקא מינה במחלוקת זו תהיה במקרה של ביטח הקונה את הסחורה בחברת ביטוח. במקרה זה לא קיים חשש להפסד הקונה שהרי במקרה של שריפה וכד' יקבל את כספו מחברת הביטוח, ועל כן לשיטת הרמ"א תיקנה הסחורה בכסף. לעומת זאת לשיטת הבית יוסף שהביא הש"ך, גם במקרה זה לא יקנו המעות משום שחכמים לא חילקו בדבריהם.
אכן בפתחי תשובה שם הביא סברא נוספת על פיה גם לשיטת הרמ"א לא תקנה הסחורה המבוטחת בכסף: אמנם לא קיים כאן חשש של הפסד הקונה אך קיים חשש של הפסד לחברת הביטוח ועל כן עדיין שייכת כאן תקנת חכמים שרק משיכה תקנה.
