פרשת בשלח
שבת כיום מנוחה מעבודה
הרב יואל דומב
מדוע אין לעסוק בפעילות כלכלית בשבת? מהו המקור לאופיו המיוחד של יום זה? מאמרנו יעסוק במקור היהודי לחוק שעות העבודה והמנוחה.
"ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו. ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו"(שמות ט"ז, כ"ז-כ"ח)
"אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה, לא שלטה בהן אומה ולשון,שנאמר "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו", וסמוך לאותו עניין "ויבא עמלק" (שבת קי"ח:)
דומה כי פסוקים אלו , המתארים את שביתת המן ביום השבת כאשר שהו ישראל במדבר, ואת ניסיונותיהם הנואלים של חלק מהעם להשיג מן בשבת, מציגים את הסכסוך הראשון ולא האחרון בעם ישראל סביב נושא השבת. מאז ועד עתה שמרו יהודים רבים על השבת כעל בבת עיניהם, בעוד יהודים אחרים רומסים את קדושת השבת והופכים אותו ליום עבודה רגיל לכל דבר. הויכוח על צביונו של היום המשתקפת בפרשתנו דומה במהותה לויכוח שניטש היום סביב חוק שעות העבודה והמנוחה. הרבה מאד עסקים טוענים שבמצב הכלכלי הרעוע שקיים היום, אין להם אפשרות לסגור את שעריהם ביום השבת חרף רצונם לתת לעובדיהם ולעצמם יום מנוחה ומרגוע. משום כך יש מקום לבחון היטב מדוע נאסר באופן כה חמור וגורף פעילות כלכלית בשבת.
בספר נחמיה (פרק י"ג) מתואר ויכוח על מסחר בשבת:
בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הערמות ועמסים על החמרים ואף יין ענבים ותאנים וכל משא ומביאים ירושלם ביום השבת ואעיד ביום מכרם ציד:
והצרים ישבו בה מביאים דאג וכל מכר ומכרים בשבת לבני יהודה ובירושלם:
ואריבה את חרי יהודה ואמרה להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עשים ומחללים את יום השבת:
הלוא כה עשו אבתיכם ויבא אלהינו עלינו את כל הרעה הזאת ועל העיר הזאת ואתם מוסיפים חרון על ישראל לחלל את השבת:
ויהי כאשר צללו שערי ירושלם לפני השבת ואמרה ויסגרו הדלתות ואמרה אשר לא יפתחום עד אחר השבת ומנערי העמדתי על השערים לא יבוא משא ביום השבת:
וילינו הרכלים ומכרי כל ממכר מחוץ לירושלם פעם ושתים:
ואעידה בהם ואמרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה אם תשנו יד אשלח בכם מן העת ההיא לא באו בשבת:
נחמיה מתאר כאן את מנהג הרוכלים להביא את מרכולתם אל ירושלים בשבת, ואת ניסיונותיו למנוע הבאת סחורה לעיר. נחמיה הזהיר את ראשי היהודים שזה היה גם סיבת החורבן הראשון –העיסוק בהשגת הפרנסה ביום השבת. כאשר אותם רוכלים ניסו לעקוף את הגזירה ולמכור לתושבים מחוץ לחומה, גער בהם הנביא ואיים עליהם בעונש עד שהפסיקו להגיע לעיר בשבת. מכאן ניתן לראות את נחישותם של הרוכלים לקיים מסחר בשבת, כנראה עקב מצב כלכלי רעוע שהכריח אותם להגיע דווקא בשבת לירושלים.
גם כיום ישנם עסקים שמנסים לעקוף את החוק ולפתוח את עסקיהם בשבת. לדוגמא, ענף המזון רואה ביום שבת יעד למשוך לקוחות לאכול במסעדות, ענף המסחר רואה בשבת יום קניות מרכזי, ואמנם קניונים שנפתחו בשבת דיווחו על פדיון כפול בעסקיהם. אולם לכל זה יש מחיר בלתי נסבל:
1) יש בכך אפליה חמורה נגד ענפים אחרים שאינם יכולים להיות פעילים בשבת, למשל: בעלי מכולת קטנים שאינם יכולים להתחרות עם הקניונים הפתוחים בשבת
2) יש בכך פגיעה חמורה בעובדים, שמכורח הנסיבות צריכים לעבוד שבעה ימים רצופים ללא הפסקה.
3) מעל לכל, יש בכך פגיעה בצביון השבת היהודי. התורה קובעת שאופי השבת הוא יום קדוש שמחייב הכנה לפניו של כל צרכיו, ושביתה מוחלטת מפעילות כלכלית ביום עצמו.
אותם אנשים שיוצאים לעסקיהם ביום זה דומים לאנשי המדבר שהתחכמו להשיג מן ביום השביעי, ולרוכלים שבימי נחמיה ששאפו לסחור ביום הקדוש. גם אם לטווח הקצר הם יגרפו רווחים, התורה מעידה שלא יגיעו בכך אל עושר ואושר. יהודי מאמין יודע שכל מזונותיו קצובים לו מהקדוש ברוך הוא. בשביתתו מפעילות כלכלית הוא מעיד שהוא בוטח בבוראו שישלים לו את חסרונו. הלוא ה' הצהיר למשה על כך:
"ראו כי ה' נתן לכם את השבת על כן הוא נותן לכם ביום השישי לחם יומיים"(שמות שם,כ"ט)
לעומת זאת, מי שעוסק בפרנסתו בשבת טוען שפרנסתו אינה תלויה בבוראו אלא בהשתדלותו ובאמצעים הנתונים לו על פי חוקי הטבע. הוא משוכנע שאם רק ישתדל –ימצא, ואם רק ימצא-ייהנה, ואם ייהנה-יהיה מאושר, גם אם זה נוגד את רצון הבורא. בכך הוא מכריז שאין לו אדון בעולם מלבד עצמו, והוא כופר בבורא עולם. ברור ששיקולים כלכליים ועסקיים אין להם מקום מול הצורך לבטא את האמונה שכל פרנסתנו מגיעה כמתת מאת הבורא, ועקב כך נזכה גם לשפע כלכלי בששת ימי המעשה, וכמאמר חז"ל:
"כל המענג את השבת נותנים לו משאלות לבו, שנאמר :והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך" (שבת קי"ח).
אולי גם בעקבות שמירת שבת ניגאל מאויבינו , וככתוב בפתח המאמר, שבשכר שמירת שבת אפשר למנוע את ביאת עמלק, ובכך נזכה גם לשלום אמיתי בארץ.
