פרשת בא
שכר עבודה של ששים ריבוא
הרב שלמה אישון
במסכת סנהדרין (צא ע"א) מתוארת תביעה שהעלו המצרים בפני אלכסנדרוס מוקדון כנגד עם ישראל בדרישה להשיב להם את הכסף והזהב ששאלו מהם ביציאתם ממצרים. גביהא בן פסיסא נשלח ע"י חכמים להשיב על תביעה זו ואמר: "תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא, ששעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה".
תשובתו של גביהא בן פסיסא נוגעת בשאלה עקרונית הנידונה בפוסקים: האם פועל רשאי לעכב בידו חפצים ששאל מחבירו עד שזה ישלם לו את שכרו.
הרא"ש (כלל קו סימן ג) כותב שאם מדובר בחפצים שאינם עשויים להשאיל או להשכיר, ואין למשאיל עדים שהשאיל את החפץ – רשאי הפועל לעכב החפץ שהגיע לידו בדרך שאילה עד שבעל הבית יפרע לו את שכרו.
מאידך בשו"ת תרומת הדשן (א שה) הובאה תקנת ר"ת על פיה לא יעכב אדם בידו חפץ של חברו שהגיע לידו דרך שאילה או פיקדון – אף אם המשאיל או המפקיד עדיין לא פרעו את חובם. אמנם כל זה כאשר ידוע שהנתבע הוא אדם המציית לבית הדין. אולם אם ברור שהנתבע לא יציית לבית הדין, יהיה רשאי התובע לעכב את החפץ בידו – גם אחר תקנת ר"ת.
להלכה כתב הרמ"א: (שו"ע חו"מ עב יז) שגם במקום שקיימת תקנת ר"ת, אף שחייב הפועל להחזיר את החפץ השאול, נותנת לו תפיסת החפץ נאמנות לענין זה שיוכל לתבוע בבית הדין את שכר עבודתו עד לגובה שוויו של החפץ גם בלא עדים. הרמ"א מוסיף שהתקנה אינה חלה על עיכוב חפץ ששימש למלאכה עד לתשלום שכר העבודה. ולכן יוכל מלמד לעכב ספר בידו עד שישלמו לו את שכר הלימוד.
עוד הובא להלכה שבתנאים מסויימים רשאי פועל להיכנס לביתו של בעל הבית כדי למשכנו אפילו שלא עפ"י בי"ד.
.
