מדיניות קפיטליסטית ויהדות – הילכו שניהם יחדיו?
הרב שלמה אישון
מדיניות קפיטליסטית אינה עומדת בסתירה ליהדות. התורה אינה מטילה הגבלות על צבירת רכוש פרטי, אינה אוסרת על האדם לסחור ולהפיק רווחים מכספו, ואף אינה מצפה לשיוויון כלכלי מוחלט ולביטול הפערים הכלכלים בחברה. מציאותם של הלוי הגר היתום והאלמנה הנזקקים לתמיכה הינה עובדה קיימת בחברה, ו"לא יחדל אביון מקרב הארץ".
אכן, התורה לא מתעלמת מהחסרונות שבמדיניות הקפיטליסטית: בניית הכלכלה על בסיס של תחרות חופשית ולא על בסיס של סולם ערכים עלולה להביא להתעלמות מצרכיהם של חחלשים, לעידוד צבירת הממון וההתעשרות, ולהתפתחותה של חברה אגואיסטית בה עשיית הרווחים קודמת לכל.
על כן קובעת התורה כללים שתכליתם לנטרל את החסרונות שבשיטה זו: איסור הלוואה בריבית, דיני אונאת מחירים, הפקרת הקרקע אחת לשבע שנים וחזרת הקרקעות ביובל, הגבלות מסויימות על תחרות עיסקית שאינה הוגנת וכמובן מצוות צדקה. שמירת כל אלו נועדה להבטיח את השמירה על מוסריותה של החברה - גם בכלכלה קפיטליסטית.
מבחינה זו ניתן לומר שדווקא מדיניות קפיטליסטית, בה קיימים גם פערי מעמדות, היא המאפשרת לאדם להוציא לפועל את רצונו לעשות צדקה וחסד. כידוע, לא רק הדאגה לעניים עומדת בשורשן של המצוות ה"חברתיות", אלא גם הדאגה לחינוכו של בעל היכולת - לחסד ונתינה. חינוך זה לא היה מתממש אילו היתה המדינה לוקחת על עצמה באופן מוחלט את הטיפול בחלשים ומסירה את האחריות לכך מן האזרחים.
עם זאת, בצד הכלכלה החופשית יש צורך גם במדיניות רווחה. חובת הצדקה המוטלת על היחיד אינה משחררת את הציבור כציבור מן הדאגה לחלשים. על כן כותב הרמב"ם: "כל עיר שיש בה ישראל חייבין להעמיד מהם גבאי צדקה ולוקחין מכל אחד ואחד מה שהוא ראוי ליתן ודבר הקצוב עליו, והן מחלקין המעות מערב שבת לערב שבת ונותנין לכל עני ועני מזונות המספיקין לשבעה ימים, ... מעולם לא ראינו ולא שמענו בקהל מישראל שאין להן קופה של צדקה."
מדיניות רווחה עפ"י היהדות צריכה איפא לאפשר קיומם של שרותי רווחה מקומיים אשר יספקו את צרכי המחיה הבסיסיים - המינימאליים לנזקקים מתושבי המקום.
זאת ועוד, המעלה העליונה בצדקה היא הדאגה מראש לכך שאדם לא יפול למעגל העוני, אם ע"י סיפוק תעסוקה ואם בדרכים אחרות. בענין זה חייבת להיות מדיניות רווחה אשר תעודד יצירת מקומות תעסוקה, וכן תתחשב בשכבות הנמוכות בעת הטלת "גזירות כלכליות". מדיניות המביאה להכנסת משפחות נוספות אל מתחת לקו העוני מנוגדת לחובת הצדקה הציבורית.
לסיכום: היהדות משלבת בתוכה הן כלכלה קפיטליסטית והן מדיניות רווחה: הכלכלה הקפיטליסטית מציבה אתגר בפני היחיד לקיום מצוות צדקה וחסד, ולניהול עסקיו באופן מוסרי. מדיניות הרווחה מוציאה אל הפועל את חובת עשיית החסד המוטלת על הציבור..
בטעינה...
