בס"ד ט"ו טבת תשע"ב
חינוך חינם מגיל 3 / נייר עמדה מכון כת"ר
החלטת הממשלה על חינוך חינם לילדים מגיל 3 יש בה משום עידוד להקמת משפחה וילודה שהינם ערכים מרכזיים ביהדות, ועל כך בודאי ראויה הממשלה לברכה.
עם זאת, לדעת מכון כת"ר קיימים שני פגמים עיקריים בחוק המוצע:
א. על פי הפרסומים, החליטה הממשלה שסבסוד הצהרונים יינתן להורים עובדים בלבד. העיקרון על פיו אין לסבסד מי שאינו עושה מאמץ לפרנס את משפחתו הינו עיקרון ראוי המעוגן במקורות ההלכה (דרישה אבן העזר ע"א ס"ק ג), אולם אין זה נכון להשתמש בו כדי לשלול את ההטבה מזוגות צעירים בתקופת לימודיהם.
על המדינה לעודד זוגות צעירים, הורים לילדים, לצאת ללימודים על מנת שיוכלו בהמשך להשתלב במעגל העבודה. דווקא הסטודנטים הצעירים, שהינם כבר בעלי משפחות אך לומדים במשך רוב שעות היום ועדיין אינם עובדים, הם הנזקקים ביותר לסיוע כספי בחינוך ילדיהם, והם הראשונים שראוי שיקבלו הטבה זו של חינוך חינם מגיל שלוש.
ב. על פי הפירסומים, מקורות המימון של החוק יבואו, בין השאר, על חשבון תקציבי רווחה, ישירים או עקיפים. זהו צעד שאינו עומד במבחן ההלכה.
אף שכאמור, מטרת החוק, הינה מטרה ראויה, אסור לה שתבוא על חשבון חובתה הבסיסית של המדינה לדאוג לקיום בכבוד של כלל אזרחיה. על פי ההלכה, אין השלטון מחוייב לממן את חינוך הילדים של אזרחיו, אך הוא כן מחוייב, כחלק ממצוות צדקה, להבטיח קיום בכבוד של כל אזרח. על השלטון אפוא לקיים חובתו זו בטרם יפנה תקציבים להענקת חינוך חינם למשפחות אשר חלקן הגדול אינן מוגדרות כעניות.
לדעת מכון כת"ר, על המדינה, לוודא ראשית כי בידה די תקציב על מנת להבטיח שכל אזרח במדינה יזכה לקיום בכבוד, אם על ידי יצירת מקומות עבודה והבטחת תעסוקה בשכר ראוי, אם באמצעות הכשרה מקצועית, ואם על ידי תמיכה באלו שאינם יכולים לעבוד. רק לאחר מכן, אפשר וראוי להפנות תקציבים לשם חינוך חינם לגילאי שלש שינתן בלא כל מבחן הכנסה.
למיטב ידיעתנו, לא נעשתה עדיין על ידי הממשלה בדיקה מקיפה מהו הסל המינימאלי לו זקוקה כל משפחה על מנת להתקיים בכבוד (כדומת מדד MBM הקנדי). בלא בדיקה כזו קשה מאד להסכים לקיצוץ בתקציבי הרווחה על מנת להבטיח חינוך חינם.
יש להדגיש שאף שהמוסד לביטוח לאומי הגדיר קו עוני, אין הוא משמש על ידי הממשלה בסיס לקביעת המינימום הדרש לקיום בכבוד. זאת ועוד קו עוני זה עולה בהתאם לעליית השכר במשק, כך שמעצם הגדרתו לא ניתן ליצור מצב בו כל אזרחי המדינה יחיו מעליו.
ראוי לציין לשבח בענין זה את דבריו של שופט בית המשפט העליון (כתארו אז) אדמונד לוי בפסק דין משנת 2005, בעתירה כנגד הקיצוץ בקצבאות הבטחת הכנסה, (המכונה בג"ץ קיום בכבוד). השופט ביקר את עמדת המדינה שסירבה לפרט את הערך הכספי של רשת המגן שהיא מוכנה לתת לאזרחים, וקבע כי על הממשלה לקבוע, לאחר בדיקה מקצועית, מהו הערך הכספי הנדרש לשם קיום בכבוד למשפחה במצב נתון, לפרסם נתון זה, ולוודא הפניית משאבים במידת האפשר לשם כך.
יצויין כי גם נשיא בית המשפט העליון דאז השופט ברק, שייצג את דעת הרוב שדחתה את העתירה כתב כי "מחובת המדינה לקיים מערכת שתבטיח 'רשת מגן' למעוטי-האמצעים בחברה, כך שמצבם החומרי לא יביאם לכלל מחסור קיומי"
