היש לתת תמורה לסגירת עסקים בשבת?
הרב שלמה אישון
השבת בישראל, הן בפן הציבורי והן בפן הפרטי, צריכה להיות יום של שביתה ממלאכה, כפי שצוותה אותנו תורה. עלינו לשאוף ולחנך לכך מתוך אמונה ובטחון שהדבר אפשרי, ולא להירתע גם בתקופה בה חילולי השבת מתרחבים.
מכאן שאין לתת לגיטימציה כלשהי לחילול שבת, גם אם הדבר נועד להביא לשמירת השבת בתחומים אחרים, כגון הסכמה לפעילויות תרבות תוך חילול שבת בתמורה לסגירת עסקים בשבת, שהרי בכך אנו משמיטים את הקרקע מתחת למסר החינוכי שלנו.
עם זאת עלינו להיות ערים לכך שבמציאות במדינת ישראל כיום לא ניתן עדיין להגשים את מלא שאיפותינו בעין זה. כפיה ע"י חקיקה חדשה באמצעות לחץ קואליציוני בלא שתהיה לה הסכמה רחבה אינה מעשית במצבינו כיום, וגם אינה נכונה הלכתית משום שהיא בבחינת "יצא שכרו בהפסדו": גם אם נצליח על ידי חוק לכפות שמירת השבת בתחום מסוים - הפסדנו בכך שהרחקנו יהודים מאהבת תורה ואהבת עם ישראל.
מאידך ראוי להאבק על שמירת הנוהג הקיים בנושא זה ("סטטוס קוו") - הגם שבשנים האחרונות הוא כורסם משמעותית. במאבק זה עלינו לקבוע סדר עדיפויות בהתחשב בשני פרמטרים: חומרת חילול השבת והשפעת המאבק על יחסו של הציבור הכללי לתורה.
בהתאם לכך יש להתמקד במאבק כנגד פתיחת עסקים בשבת, המהווה אנטי-תיזה למהותה של השבת כיום מנוחה, ובמיוחד כאשר נעשה בפהרסיה במדינת היהודים.
הציבור הדתי אינו צריך לתת "תמורה" להסכמה לסגירת עסקים בשבת. נקל להסביר שסגירת העסקים לא נועדה רק לשם מניעת פגיעה ברגשותיהם של הדתיים, שהרי לשבת יש גם ערך סוציאלי: היא מאפשרת להקדיש יום אחד בשבוע למשפחה, ולקחת פסק זמן מהמולת החיים. מהשקט ברחובות כתוצאה מהשבתת המסחר - נהנים התושבים כולם.
אין לקבל את הטענה כאילו עיקרון החופש מחייב מסחר בשבת. העסקים הפתוחים בשבת אינם מופעלים ע"י רובוטים. עובדים שם בעלי משפחות הנאלצים לעבוד בשבת מחשש מפיטורין. החופש קיים אולי לאותם בעלי עסקים אמידים השוכרים פועלים לשבת, בעוד הם עצמם מבלים עם משפחותיהם, אך לשכירים אין זה חופש כלל. זוהי חזרה לעידן העבדות ונסיגה מההתקדמות הסוציאלית בה צעדה עד כה החברה האנושית בכלל ומדינת ישראל בפרט.
בטעינה...
